 התוכנית ליום האור הגדול, כפי שהתפתחה במפגשים המקדימים של איחוד האור היתה כזאת: מהבוקר להכנס דרך שבעת השערים הפתוחים של העיר העתיקה. כל שער מסמל צ´אקרה ומקבל צבע. אנו מביאים את האנרגיה מהקצוות למרכז ומתאחדים ברחבת הכותל . עולים יחדיו להר הבית, בו האנרגיה נצרפת לאחד.
בערב קבענו להפגש בארמון הנציב לחגיגה ומדיטצית חיבור עם רשת האור הארצית והעולמית .
ביום שני, 20.06.05, בדרכי לירושלים, קיבלתי טלפון מצרפת בו הודיעו לי שבמקומות שונים באירופה קיבלו שב- 22.06.05 תרד האנרגיה של ירושלים החדשה לאדמה ושאלו מה אנו מתכננים לעשות. באמת לא יודעת. נחכה ונראה ונתן לרוח להנחות את הדרך . מה שהבנו היה שאחרי שכל העולם חווה ומקבל את האנרגיה של ה-21 , אנו בחווית השלם יכולים לקבל את "ירושלים החדשה ".
כל הנכתב הוא כפי שאני, דבורה (דבור-ה', דוברת דיברי האל), חוויתי את אותם ימים של שינוי והתחברות עם הדרך החדשה , באהבה .
חלק 1
מהמפגש הראשון, בתחילתו של היום, ראיתי כיצד הדפוס הישן עולה על פני השטח ועלי להפוך, לשחרר ולפתוח את הדרך החדשה
הגעתי לשער יפו (צ´אקרה 5- אנרגיה נשית- צבע כחול- מערב) ואיתי הגיע ארג´ונה כדי לקבל את הצבע הצהוב (צ´אקרה 3- צפון).הוא עצר את האוטו בצד ומהר מאוד הגיעו זוג שוטרים, מלאי אנרגיה ישנה, קפדנית וכועסת. בתפילה מאוחדת, קצרה וממוקדת הם פורקו מנשקם, איחלו לנו בהצלחה ונעלמו. ידעתי שנצליח והרוח איתנו !!
הבנתי גם שהעבודה היא אישית. זו אני שעלי להתפרק מהמבנה הישן שלי- קפדנות
על הזמן, הצמדות למתוכנן, איפה כולם ...כי חווית השלם מתחילה בתוכי- אני, בזמן, בקום, בחיבור לכח המנחה, בהתמסרות לתדר השלם של ירושלם. לזרום ולפעול בהנחיית הרגע. וכל חוויה חיצונית משקפת לי את דרך החיבור שלי לשלם .
מגיעות עוד שלוש נשים כך שאנו ארבע (אמהות) בשער יפו, השער המערבי המכניס את האנרגיה הנשית לעיר, במעגל הפתיחה של יום האור הגדול והירח המלא .
ביחד אנו זורמות במורד השוק אל הרובע הנוצרי ועל יד מסגד עומר, פוגשות את קוני וכריסטינה שנכנסו מהשער החדש (שער צפון מערבי- צ´אקרה 4- תדר הלב- ירוק) ופגשו את עומר- מוסלמי- שנמשך לקריאה ומצטרף ללוות אותנו .
אנו נכנסות לכנסיית הקבר, הולכות נגד כוון השעון, ואני מרגישה את הבחילה והכובד של המקום עולים בי. מזהה את הדפוס הישן ומתחילה לעבוד עם הקול שבהמשך שירה מאוחדת נפך ל"שירו לה´ שיר חדש". כאשר שש נשים עם עומר שרים יחדיו ,
האנרגיה מתחילה להשתנות ובחורה שעומדת בצד מצטרפת אלינו. היא שמעה על עבודתנו ,נכנסה דרך שער האריות (צ´אקרה ראשונה- אנרגיה זכרית- אדום), חיפשה אותנו ולבסוף החליטה לבוא להתפלל בכנסיית הקבר .
עכשיו אנחנו שבע נשים וג´ורג´ הנוצרי מופיע ומחליף את עומר. הוא ילווה אותנו ברובע המוסלמי .אנו עולות לכנסיית סנט הלן- אל המערה עם המים. קבוצה גדולה מחכה בתור להכנס
ונראה לי לוותר אך השומר, שלרוב כל כך חשוך ומכונס בתוך עצמו, הפעם מאיר פנים ומבקש שנכנס. אנו נכנסות כאשר הקבוצה עדיין בפנים, עושים רעש וצעקות. אנו מתחילות להמהם "שלום- סאלאם" והם מזהים את הדרך החדשה של כבוד, יופי והרמוניה . הם משתתקים,עוזבים ואנו ממשיכים עם שירת המלאכים .ללכת דרך השוק המוסלמי, בקבוצה מודעת, לחלק פליירים של הזמנות לארוע של הערב - בערבית, לברך לשלום את כולם, לקבל את החיוכים ואת ההזדעפות כברכת שלום .להביא את התדר בחדש אל תוך העיר- הלב- ולקבל את הדרך היחודית של כל אחד- ללא שיפוט וללא ביקורת. זאת החוויה וההתנסות בתוך סימטאות השוק .
השער לכותל פנוי וזורם ויחדיו מתקבצים האנשים שהגיעו מכל השערים. תדרי הצ´אקרות מתערבבים והצבעים יוצרים את הקשת. כל מי שרוצה עונד על ידו את הצמיד של
צבעי הקשת- סמל לתדר המאוחד. במעגל שאנו עושים ברחבת הכותל עומדים 22 אנשים (כמספר אותיות הא-ב, אבני בנין של הבריאה) וכולם מרגישים את השלם שקיבץ חלקיו מכל הצדדים, השערים, ועכשיו נוצר אחד, שלם, חדש .
בעלייה להר הבית מצטרפים אלינו עוד אנשים. השומרים מזהים את ארג´ונה בתור המדריך וקוראים לו לאסוף את כולם ולהתקדם ביחד. אחרי שכולם עוברים בדיקה בטחונית, הם נותנים לנו תדריך מפורט על כבוד למקום ואיסור על טכסים כל שהם .אנו מתחיבים בפניהם לשמור על התנהגות הולמת ואחראים על כל חברינו. ביחד אנו מחליטים שנקיף את כיפת הסלע שלוש פעמים נגד כוון השעון, כמו תיירים, ואחר כך נראה .
בפועל מה שקורה זה כאשר אנו מגיעים לכיפת השלשלת (מהצד המזרחי לכיפת הסלע), פוגשים נשים מוסלמיות היושבות שם והן מזמינות אותנו לשבת איתן .
בהתחלה אני מסרבת כי החלטנו משהו אחר אך אחרי פעם נוספת שהן מזמינות אותנו לשבת ,כל הקבוצה מתישבת בכיפה. בעזרת הערבית שלי, שהיא חלקית ביותר, אני משוחחת איתן
על שלום ועל רצון האל – עם מילים ספורות, תנועות ידיים ומבטי עיניים. אין לי מספיק מילים להבין פוליטיקה. כמו ילדה. כאשר מגיע וואקף זועם לגעור בענת שמתפללת בעיניים עצומות, אנחנו כולנו, ישראלים ומוסלמים ביחד, מתפללים בכוונה ביחד והוא הולך. אנו מסכימות ביננו שנשים וילדים יביאו את השלום .כל הקבוצה יושבת ביחד בכיפה (על המנדלה של ה-12 שבמרכז) במשך יותר מחצי שעה. נשים וגברים יחדיו, ערבים ועברים יחדיו, מבוגרים וילדים יחדיו, אנשים שבאו מקרוב ומרחוק, כאלה שתכננו וכאלה שנמשכו ובאו בספונטאניות.
חגיגת איחוד השונים . כאשר אנו קמים ללכת, כי תם זמן הביקור בהר, הדלת המערבית של כיפת הסלע פתוחה לרווחה וגיאני עומד ומדבר בנחת עם השומר. אני יודעת שנעשתה עבודה טובה! צחי מזכיר לי שכדאי בכל זאת להשלים לפחות הקפה אחת מסביב לכיפת הסלע. על אף הנטייה הראשונית שלי לסרב אני מתרצה וכאשר אנו משלימים אותה, אני מרגישה איך האנרגיה מתישבת במקום ובתנועה הנכונה (רפא).
יוצאים דרך שוק הכתנין והרבה אנשים מתפזרים לדרכם. קבוצה קטנה נשארת וגם עבדאללה מצטרף. מתחלקים בחוויות ותחושות. אנשים שואלים אותי מה התוכנית ואני לא עונה כי לא יודעת. עלי לשחרר את הצורך לדעת, להנהיג, להוביל, ולסמוך על הרוח המנחה שתמשיך להנחות (כמו שעשתה עד כה בהצלחה רבה) גם מעבר ל"אני ".לאחר מנוחה קצרה אנו הולכים כקבוצה מאוחדת, עם אמיר וחלילו ברחובות העיר .עושים סיבוב וחוזרים בהפתעה לנקודת המוצא וממשיכים לאבו שוקרי- להאכיל את הגוף הפיזי . |
